"שינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים ואופן המינוי יפגע בעצמאות, מקצועיות ובאמון של בית המשפט"

מה זה אומר בפועל?

ככל ויתקבל השינוי המוצע ברפורמה, המשנה הן את הרוב הדרוש עבור מינוי שופטי עליון בוועדה למינוי שופטים והן את הרכב הוועדה, הרי שייווצר מצב בו נציגי הקואליציה יוכלו למנות את שופטי העליון הראשונים בכל כנסת ללא צורך בנציג של אף קבוצה אחרת. לצורך מינוי שופט עליון שלישי ורביעי באותו המושב של הכנסת, נציגי הקואליציה יזדקקו להסכמת אחד מנציגי האופוזיציה עבור המינוי השלישי, ולהסכמת נציג אופוזיציה ושופט לטובת המינוי הרביעי.

המצב כיום

לפי ס׳ 4 לחו״י: השפיטה, הוועדה למינוי שופטים מורכבת מ-9 חברים; 7 נציגי הרשויות השונות (מבצעת, מחוקקת ושופטת) +2 נציגים מקצועיים: 2 שרים מהממשלה, 2 חברי כנסת, 3 שופטי בית המשפט העליון ו-2 נציגי לשכת עורכי הדין. ככלל, בחירת חברי הכנסת נעשית באופן חשאי, אך נוצר מנהג חוקתי (בלתי מחייב) החל משנת 1990 כי יכהנו בוועדה חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. לצורך מינוי כל מועמד לשיפוט בכל ערכאה, אשר המינוי אליה הוא בסמכות הוועדה, למעט בית המשפט העליון, נדרש רוב רגיל מקרב חברי הוועדה. כאשר מדובר במינוי לשיפוט בעליון, תוקן החוק ב2008 כך שהמינוי דורש רוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה. ולכן, מאחר והשופטים הינם 3 מחברי הוועדה, וחברי הקואליציה הינם 3 מחברי הוועדה, הרי ששתי הקבוצות יכולות, כל אחת, לחסום מינויים של מועמדים פוטנציאלים לבית המשפט העליון.

השינוי המוצע ברפורמה

ישנם מספר שינויים מוצעים בהקשר הזה:

הגדלת מספר החברים בוועדה ל-11 ושינוי ההרכב שלה. הלכה למעשה, הוועדה תורכב מהגורמים הבאים: שלושה שופטים, שלושה שרים, שלושה חברי כנסת מהקואליציה ושניים מהאופוזיציה. דהיינו, נוסף שר לוועדה, נוספו שלושה חברי כנסת והוסרו נציגי לשכת עורכי הדין מהוועדה כך שלאחר השינוי יכהנו בוועדה 6 נציגים מטעם הקואליציה, 2 מטעם האופוזיציה ושלושה שופטים.
החלת הבחנה בין המינויים במהלך קדנציה אחת של הכנסת כך ששני המינויים הראשונים יתקבלו ע"פ רוב רגיל (6 חברים המצביעים בעד מתוך 11), בעוד המינוי השלישי טעון הסכמת אחד מחברי הכנסת מהאופוזיציה, והרביעי טעון הסכמה כפולה - גם הסכמת ח"כ מהאופוזיציה וגם הסכמת שופט.
הבחנה בין מינוי שופטי עליון למינוי שופטים לערכאות אחרות. ע"פ ההצעה, מינוי שופט לכל ערכאה, פרט לעליון, ייעשה על דעת רוב של 7 חברי הוועדה.
הפחתת דרישת המניין החוקי להצבעה ל-6 חברי וועדה כך שלא תוכל להתכנס מבלי שיגיע לפחות נציג אחד מהקואליציה ובאופן המקנה לנציגי הקואליציה, ככל ויצביעו "פה אחד", את זכות הוטו היחידה בוועדה לגבי כל מינוי.

חיזוק הטענה

שינוי אופן מינוי השופטים ככלל, ושופטי העליון בפרט, ממצב של צורך בהסכמה רחבה של חברי הוועדה לרוב רגיל כאשר הוועדה בעלת רוב מהקואליציה לא בהכרח תפגע בעצמאות, מקצועיות או באמון בתי המשפט אך החשש לכך בהחלט מתגבר לאור הסיבות הבאות:

פגיעה בעצמאות בית המשפט ובאמון בו: עולה חשש כי תתפתח תלות של שופטי שלום ומחוזי בפוליטיקאים חברי הקואליציה לאור העובדה כי הם שולטים בכל מינוי בוועדה. בנוסף, עולה חשש כי השופטים שימונו ע"י הקואליציה, אף אם אלו יהיו מקצועיים ונטולי פניות, ייתפסו בציבור "כנציגים מטעם הקואליציה". שכן, "מקום בו שופטים ממונים ע"י ועדה בעלת אופי פוליטי, הדבר עשוי "לצבוע" את זהות השופטים (בג"ץ 9029/16 אבירם נ' שרת המשפטים)". כלומר, כל החלטה שלהם תיתפס כהחלטה המשרתת את הפוליטיקאים שמינו אותם (שהרי, ייטען כי לשם כך הרי מינו אותם), ובכך ייפגע אמון הציבור בבתי המשפט ותתערער הלגיטימיות של ההכרעה של אותם שופטים - דבר אשר חיוני במשטר דמוקרטי. משכך, פגיעה בעצמאות השיפוטית, או אף פגיעה במראית עין של עצמאות השופטים, עלולה לערער את אמון הציבור במערכת המשפט בישראל.
פגיעה במקצועיות בית המשפט: עולה חשש כי תיפגע המקצועיות של בתי המשפט לאור הפחתת נציגי מערכת המשפט בוועדה למינוי שופטים. כאמור לעיל, נציגי מערכת המשפט, השופטים ועורכי הדין, מהווים כיום 5 מתוך 9 מחברי הוועדה למינוי שופטים. ע"פ הרפורמה המוצעת, יקטן חלקם של "נציגי מערכת המשפט" מ56%, ל-27%. לאור דחיקת עורכי הדין מחוץ לוועדה, לא יימצאו בוועדה "צרכנים ישירים" של בתי המשפט המביאים את ניסיונם והיכרותם של בתי המשפט אל תוך מלאכת המינוי. יתרה מזאת, הנציגים הנשארים, השופטים, נותרים כמעט חסרי השפעה בעניין המינוי המוצע.

הפרכת הטענה

צמצום כוחם של השופטים בוועדה למינוי שופטים, עשויה להוביל לחידוש/ריענון הDNA "הקבוע" של השופטים בערכאות השונות. שכן, ישנו חשש כי השופטים נוהגים למנות ולקדם אנשים המחזיקים בסל ערכים דומה או תפיסת עולם זהה. ולכן, ע"י צמצום כוחם בוועדה, ניתנת הזדמנות גם למועמדים השונים אשר לא מחזיקים באותה תפיסת עולם.

בנוסף, יש הטוענים כי מרגע בחירת השופט, אין הוא תלוי או מחויב לרצות אף גורם ובהתאם לכך, הוא חופשי לפעול לפי שיקול הדעת שלו באופן עצמאי. בהתאמה, הם מפנים לסעיף 2 לחוק יסוד השפיטה המבהיר כי: "בענייני שפיטה אין מרות על מי שבידו סמכות שפיטה, זולת מרותו של הדין". לטענתם, מרגע מינוי השופט, מתנתק הקשר בין השופט לפוליטיקאים בוועדה והחל מרגע זה, הוא מכריע באופן עצמאי לחלוטין. עם זאת, קשה לקבל טענה זו ביחס לשופטי שלום או מחוזי אשר צפויים, ככל ויחפצו בקידום, לעבור בוועדה שוב, ואז בוודאי שפסיקותיהם ייבחנו באור מסוים, מה שעלול לפגום בעצמאותם השיפוטית.