מה זה אומר בפועל?
כיום, לצורך מינוי שופטים בוועדה למינוי שופטים, דרוש רוב של 7 מתוך 9 חברי הועדה לטובת מינוי שופט לבית המשפט העליון, ורוב רגיל עבור מינוי שופטים לשאר הערכאות. ולכן, מאחר והשופטים הינם 3 מחברי הוועדה, נוצר מצב בו השופטים שיושבים בוועדה מסוגלים לחסום כל מינוי ככל ויצביעו יחד, בדומה לקבוצת נציגי הקואליציה. כתוצאה מכך, נטען כי המינויים לערכאות השונות נעשים בשיטת 'חבר מביא חבר' באופן שהשופטים לא מוכנים לתת את הסכמתם למינוי אף מועמד שאינו מהקליקה שלהם.
המצב כיום
לפי ס׳ 4 לחו״י: השפיטה, הוועדה למינוי שופטים מורכבת מ-9 חברים; 7 נציגי הרשויות השונות (מבצעת, מחוקקת ושופטת) +2 נציגים מקצועיים: 2 שרים מהממשלה, 2 חברי כנסת, 3 שופטי בית המשפט העליון ו-2 נציגי לשכת עורכי הדין. ככלל, בחירת חברי הכנסת נעשית באופן חשאי, אך נוצר מנהג חוקתי (בלתי מחייב) החל משנת 1990 כי יכהנו בוועדה חבר כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה. לצורך מינוי כל מועמד לשיפוט בכל ערכאה, אשר המינוי אליה הוא בסמכות הוועדה, למעט בית המשפט העליון, נדרש רוב רגיל מקרב חברי הוועדה. כאשר מדובר במינוי לשיפוט בעליון, תוקן החוק ב2008 כך שהמינוי דורש רוב של 7 מתוך 9 חברי הוועדה.
השינוי המוצע ברפורמה
ישנם מספר שינויים מוצעים בהקשר הזה:
הגדלת מספר החברים בוועדה ל-11 ושינוי ההרכב שלה. הלכה למעשה, הוועדה תורכב מהגורמים הבאים: שלושה שופטים, שלושה שרים, שלושה חברי כנסת מהקואליציה ושניים מהאופוזיציה. דהיינו, נוסף שר לוועדה, נוספו שלושה חברי כנסת והוסרו נציגי לשכת עורכי הדין מהוועדה כך שלאחר השינוי יכהנו בוועדה 6 נציגים מטעם הקואליציה, 2 מטעם האופוזיציה ושלושה שופטים.
החלת הבחנה בין המינויים במהלך קדנציה אחת של הכנסת כך ששני המינויים הראשונים יתקבלו ע"פ רוב רגיל (6 חברים המצביעים בעד מתוך 11), בעוד המינוי השלישי טעון הסכמת אחד מחברי הכנסת מהאופוזיציה, והרביעי טעון הסכמה כפולה - גם הסכמת ח"כ מהאופוזיציה וגם הסכמת שופט.
הבחנה בין מינוי שופטי עליון למינוי שופטים לערכאות אחרות. ע"פ ההצעה, מינוי שופט לכל ערכאה, פרט לעליון, ייעשה על דעת רוב של 7 חברי הוועדה.
הפחתת דרישת המניין החוקי להצבעה ל-6 חברי וועדה כך שלא תוכל להתכנס מבלי שיגיע לפחות נציג אחד מהקואליציה ובאופן המקנה לנציגי הקואליציה, ככל ויצביעו "פה אחד", את זכות הוטו היחידה בוועדה לגבי כל מינוי.
חיזוק הטענה
התיקון המוצע אכן יפתור את בעיית "הווטו של השופטים" מאחר ולאור תשלובת השינויים של ההרכב, נציגי הקואליציה יוכלו להעביר את שני המינויים הראשונים ללא תלות בנציגי בית המשפט העליון בוועדה.
הפרכת הטענה
כיום, נדרשת הסכמה רחבה של חברי הוועדה ביחס לכל מינוי מוצע. ומשכך, השופטים לא יכולים למנות את עצמם לערכאות השונות ללא הסכמה נוספת, שאינה מגיעה "מגוש" השופטים. יתרה מזאת, הרכב הוועדה, לאחר דיונים רבים שנעשו בשנת 1953, נעשה בהרכב הזה על-מנת "להכריח" את הצדדים למנות בהסכמה רחבה של הגורמים השונים בוועדה באופן בו אף צד לא יוכל לשלוט בוועדה ולמנות את המועמדים שלו בלבד
בנוסף, מאחר שהתיקון יוביל למצב בו הקואליציה תוכל למנות בשני המינויים הראשונים לעליון כל מועמד שתרצה, ומאחר והיא צריכה בסה"כ עוד "אצבע אחת" ביחס לכל מינוי אחר, קיים חשש שהפסיקות של השופטים המעוניינים בקידום יהיו בהתאם להלך הרוח בקואליציה במטרה שלא לחסום לעצמם את הדרך למינוי עתידי, מה שגם עלול לפגום בלגיטימציה של אותם שופטים מאוחר יותר מאחר והם מונו לצורך "מטרה מסוימת".
בנוסף, כמו שלא ניתן לדעת בוודאות כי נציגי הקואליציה יצביעו כמקשה אחת, כך גם ביחס לנציגי העליון בוועדה. אין פרוטוקולים של ההצבעות מאחר והן חשאיות ולכן לא ניתן לדעת מי הצביע לכל מועמד.
Comentarios